מי השלוח
אמרוהו רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קבלה כי אתא רבין אמרוהו רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן וקבלה אמר אי זכאי גמירתא לשמעתא מעיקרא, והא גמרה, נפקא מינה לגירסא דינוקתא. אי זכאי היינו שהייתי מזוכך במדת קבל אמת ממי שאמרו גמירתיה מעיקרא, הלא הדבר הוא אמת מפני מה לא קבלתי אותה כשנאמרה משמיה דר' ירמיה, אף אם סוף דבר מארץ תצמח שלא הפסידו לגמרי, אך עכ"פ הפסיד הגירסא דינקותא, היינו שיש חילוק בין הלומד דבר תיכף ומיד כשנתחדש בעולם אז יש בו יותר כח וטעם מאשר כבר נתחדש, וזה פי' גירסא דינקותא היינו כמו שהתינוק יונק משדי אמו יונק חלב מה שלא היה עוד בעולם שלא נתיישן אפילו רגע ונמצא טעם טוב מדבר שנתיישן, כמו שנאמר בלחם הפנים (שמואל א' כ"א,י"ז) לשום לחם חם היינו שלא נתיישן רק היה תמיד חדש.